ברחוב שטיבל 7 עוצר אותי שלט גדול, מלון JO Shtible. בפעם האחרונה שהסתובבתי בין הרחובות האלה הקרויים על־שם הוצאות ספרים וסופרים המלון הזה טרם יצא לאור. עכשיו לפני מלון חדש, כאילו זה עתה הסירו ממנו את הניילון ושלחו אותו לעמוד ברחוב עם חזית יפה של אבני צפחה אפורות שמעליה לבֵנים בסגנון הבתים שבנה בתל אביב הקטנה יוסף ברלין. איך ג'ו הולך עם שטיבל לא ברור כלל, ולא ברור מה לג'ו שטיבל, מלון בוטיק בתל אביב, מדונדש שכזה בסביבת בתי המלאכה והמוסכים.
השוער בכניסה ללובי מספר לי שהמלון נפתח לפני קרוב לחצי שנה ומצביע על הבעלים לקבלת פרטים נוספים. יעקב עובדיה, בעל המלון (בחיוך רחב, סנדלים ומכנסיים קצרים, לא דמות שמדמיינים כבעלים טיפוסי של מלון), מספר שתמיד חלם לבנות בית מלון. הוא לא יכל לממן מלון על שפת הים וכך הגיע לרחוב שטיבל. למרות שההימור היה גדול עובדיה שמח מאוד על החלטתו: כל האזור בצמיחה ובתי מלון נוספים נבנים כבר ברחובות סמוכים. שם המלון, הוא ראשי התיבות של שמו: JO, או בתרגום חופשי: ג'ייקוב עובדיה.
בגאווה מספר עובדיה כי בתו מעיין (אמנית ומעצבת פנים) וחברתה נועה ברכה הן האחראיות לאדריכלות הפנים של המלון. השתיים שמו דגש על העובדה שהמלון נמצא ברחוב הקרוי על־שם הוצאת ספרים מפורסמת. עובדיה לוקח אותי ללובי ומראה לי את הספרייה הגדולה שעל הקיר המזרחי ואת מכונות הכתיבה הישנות המעטרות אותו. מעיין בתו הכינה איורים גרפיים ברוח זמנו של שטיבל (מכונות דפוס ישנות, דגמי אותיות שונים), התלויים בחללים שונים במלון. רק התחלנו, מציין עובדיה, ומציע לי לעלות לרופטופ בקומה השמינית.
על הגג פזורות מיטות שיזוף עליהן יושבים בכיף צעירים וצעירות סביב בריכת שחייה כחולה. ברחוב למטה מונטיפיורי של מוסכים ועל הגגות דודי חשמל, פה ושם מציצה מבין הבתים הפריחה הוורודה העדינה של עצי הכוריזיה. סביב מונטיפיורי קו הרקיע של מגדלי תל אביב.
הצעירים היושבים בצל, קוראים עיתון או מסתכלים בנייד. לא נראה שהסביבה המונטיפיורית מעניינת אותם במיוחד. דומה שיעקב עובדיה ייצר כאן על הגג פנינת יופי שיכולה היתה להיות ממוקמת למעשה בכל מקום אחר בעיר.
